לנה שמעה על משקפי המציאות המדומה החדשים כבר שבועות, והיא לא יכלה לעמוד בפיתוי יותר. היא חסכה מספיק כסף וקנתה זוג מהדגם האחרון מהחנות שברחוב.
בהתחלה, המשקפיים היו כל מה שלנה קיוותה לו. היא יכלה לנסוע למקומות רחוקים, להכיר אנשים חדשים ולחוות דברים שמעולם לא חשבה שאפשריים. הגרפיקה הייתה כל כך אמיתית, שהיא שכחה לעתים קרובות שהיא מרכיבה את המשקפיים.
אבל יום אחד, לנה הבחינה במשהו מוזר. נראה שהעולם הוירטואלי שבו היא הייתה כבר לא נשלט על ידי התכנות של המשחק. הסביבה החלה להשתנות בדרכים שהיא לא יכלה להסביר, והאנשים שפגשה פעלו בדרכים שנראו לא מתוכננות.
לנה ניסתה להוריד את המשקפיים, אבל הם לא יורדים. היא נכנסה לפאניקה כשהבינה שהיא לכודה בעולם הווירטואלי, וזה התחיל להפוך לסיוט. העולם הווירטואלי נעשה יותר ויותר מעוות ואפל, ולנה מצאה את עצמה במשחק שהיא לא רצתה לשחק.
היא כבר לא שלטה, והיא לא ידעה איך לברוח. האנשים שפגשה כבר לא היו ידידותיים, והסביבה נעשתה מרושעת יותר בשנייה.
לנה ניסתה לצעוק לעזרה, אבל שום קול לא יצא מפיה. היא הייתה משותקת, לכודה בעולם וירטואלי שנעשה מפחיד יותר מרגע לרגע.
בסופו של דבר, לנה התעוררה, המשקפיים כבר לא היו על פניה. היא חזרה לחדר שלה, הלב שלה דופק, גופה ספוג זיעה. היא הביטה בכוסות על השולחן, ונראה היה שהם זוהרים מבשר רעות בחושך.
מאותו יום, לנה לא השתמשה שוב במשקפי המציאות המדומה. היא ידעה שהעולם בתוכם אינו רק משחק אלא מקום מסוכן. העולם הוירטואלי השתלט, ולנה הייתה בר מזל שיצאה מזה בחיים.